הַשָּׂדוֹת הַיְּרֻקִּים שֶׁל הַתִּקְוָה

אנחנו לא יודעים מה יקרה עוד רגע. יש לנו השערות וניסיון מצטבר, אבל האמת היא שאין לנו מושג. בשנייה אחת הכל יכול להתהפך, להשתנות ולהיות מאוד לא צפוי. 

בספרה ״איסוביה״ אמא שלי קראה לאשליה שבידיעה – ״השדות הירוקים של התקווה״. לחיות בחוסר ידיעה זה קשה, כמעט בלתי אפשרי, אז אנחנו מתכננים ומנסים להרגיש בשליטה – עד שמתהפכת עלינו המציאות בדרכה המפתיעה. 

אני אוהבת את הלא נודע, זה מרגיש לי הכי קרוב לאמת שיש. ואם הכל לא ידוע אז אני רק צריכה לסמוך על זה שאדע לעשות את הדבר הנכון ברגע הנכון. אני סומכת על עצמי ואני גם מתאמנת בזה.

זו תחושה טובה שנותנת המון ביטחון, אבל כמובן שגם היא סוג של אשליה. הטריק הוא לא להילחץ, לא להיבהל, להבין את המצב ולבחור ברגוע מה לעשות. אני גם תמיד זוכרת שיכול להיות שאעשה טעות או אפעל לא נכון וכמובן שזה קורה לי כל הזמן.

אני מיודדת עם הלא נודע, הוא משמח ומרגש אותי, משאיר אותי ערנית וסקרנית לבאות. הוא גם גורם לי לא להיקשר לציפיות ולהתאכזב, אלא לפגוש את מה שקורה ולפעול בתוכו.