הַמּוּזָרָה שֶׁל הַפִּטְרִיּוֹת

הרבה קולות העלו את שמו של דרור מצליח – המגדל החבר השכונתי. כשהוא שמע שלא אחכה לקורס מסודר וממומן – שלח לי בנדיבותו את המסמך המסכם של קורס גידול פטריות צדף שהוא מעביר אצלו בחצר. מסתבר שהכי קל לגדל אותן ולמדתי גם שיש מלא סוגים: ורודות, כחולות, צהובות, אפורות…

כ״רצה מהר״ רציתי לעשות את שני השלבים של גידול הפטריות במקביל כדי לייצר לי רצף של תנובה. דרור חשב אחרת ולא זרם אתי על הקצב, אבל בהחלט התחיל אותי עם קש מתאים וזרעים נגועי פטרייה כדי ליצור את מצע הגידול הראשון שלי, ואני מודה לו על זה. אני מעריכה אנשים שיודעים לתת ממה שגולש ולא מהמיכל שלהם ודרור היה מאוד נדיב, עד שזה לא התאים לו וזה אחלה.

המחשבה הייתה להתנדב בחוות פטריות וככה גם ללמוד וגם לעזור בחקלאות. אני מכירה מישהו שישב בחמ״ל צו 8 לחקלאים וצחק שנהייתי ״מקרה״, כי לא סביר שאישה בת 55 מחפשת להתנדב בפטריות ולא במה שצריך… התנדבתי גם בדברים אחרים אבל בחמ״ל יצא לי השם של ״המוזרה של הפטריות״.

אבל חווה להתנדב בה לא מצאתי. בסוף התגלגל אליי הטלפון של אלון מחוות הפטריות בכפר נטר, שהזמין אותי לבוא ולראות מה צריכה. אלון היה הכי נדיב ומלמד שאפשר.

אחרי כמה שעות נעימות בפסטורליה יצאתי משם עם כל מה שיכולתי לדמיין: קש טחון באיכות, שלוש צנצנות מעוקרות שבכל אחת סוג אחר של פטריות צדף וגם שק מעוקר בתוכו חיטה נגועה שיצאה לדרך.

התחלתי ביום של מעבדה ביתית והנחתי בחדר המקלחת את הפטריות של דרור ושל אלון עם מכשיר לאדים קרים וחיכיתי לראות מה יקרה…
עברו 4 ימים ולא קרה כלום. אולי בכלל עשיתי משהו לא נכון?
ואז זה התחיל, מתוך החור בשקית הגיח לו גוש והקסם התחיל לקרות!
זה גדל כל כך מהר שממש רואים בעיניים את הצמיחה בין ביקור לביקור.
כל כניסה לעשות פיפי מלווה ב-וואוו התפעלות מקצב הצימוח.