לפני 6 שנים בטיול יומהולדת שלי בהר ארדון פגשנו מטייל רוסי. הזמנו אותו להצטרף לארוחה השווה והמפנקת שלנו והוא ממש שמח והצטרף אלינו. היה לו פריט טיולים שנראה לי הכי מיותר בעולם: כמו מזרון שטח אקורדיון אבל מתאים רק לישיבה. הסתכלתי על זה וחשבתי לעצמי: הנה עוד משהו שהמין האנושי המציא ושאין בו שום צורך. כשנפרדנו הוא כל כך רצה להודות לנו על הארוחה והאירוח – ורצה לתת לי את המזרון הקטן מתנה. זה כל כך הביך אותי וגם לא הרגשתי שאני רוצה או שאשתמש בו. סירבתי בנחישות וכך נפרדנו.
עפר נזף בי עמוקות על הסירוב, אמר לי להגיד כן כשמישהו רוצה לתת לי משהו, ואמר שלדעת לקבל זה ממש חשוב, אולי אפילו יותר מלתת…
בקורס מורי דרך היו כמה שהיה להם מזרון כזה. כל רגע שהיה צריך לשבת לסכם והיה רטוב או קר הם שלפו אותו והתיישבו. קנאה עזה והבנה עמוקה של תפקיד המזרון הצליחו לשכנע אותי שבעצם זה דבר גאוני, חסר משקל ושווה זהב. אבל כמובן שלא אקנה לי כזה גם אם בדקטלון הוא עולה 30 ₪.
באחד הסיורים מצאתי אחד והייתי ממש בעננים מהמציאה, רק כמו כל דבר שבא – ככה הוא עף לי על גג כנסייה רוסית בעיר העתיקה וחזרתי לזה שאין לי.
אבל בטיול בפירנאים נסגר המעגל. בעודי קונה מזרונים מתנפחים שווים ושקי שינה לי ולעפר – ראיתי בזווית העין אחד כזה, אי שם בדקטלון בדרום צרפת, וקניתי לי. ועכשיו אני יושבת עליו ביער הרטוב כשכולם עומדים, נהנית מההמצאה הגאונית, מתביישת בבורותי ומרגישה שנסגר מעגל. ברור שקניתי גם אחד לעפר.
פיתוח אתר: יוסי אליהו | עיצוב: עפר כהנא | ויהי מה © 2024
מוזמנים לטייל באתר החדש והחתיך שלנו. אם אתם מגלים טעות או שיש לכם הצעות ייעול – שלחו לי מייל או וואטסאפ – זה ממש יעזור לדייק את האתר ולעשות אותו נוח ויעיל.
אבל תכלס, עזבו אתכם ממסכים,
בואו ניפגש בחוץ!!!
