גְּמִישׁוּת וְאִלְתּוּר

עכשיו בדרך חזרה מחמישה ימי שביל ישראל. התאריכים נרשמו ויהי מה בשנה שעברה, כשבאמצע מאי טיילנו בגשם שוטף בצפון. השנה היה שבוע של שרב מטורף, 40 מעלות בצל כל השבוע.

אז התחלנו בירדנית, לפי התוכנית ושחינו במי הירדן. אבל לעלות את העליה לרמת יבניאל, זה היה ממש בלתי אפשרי, וככה דילגנו למעיין עין אולם, שבסוף המסלול של היום הראשון. מקום אהוב עלי במיוחד, כי שם מבלה כבר 15 שנה עם החברים שלי בסוכות ובפסח. כמו לחזור הביתה! משכנו עוד בוקר מוקדם של הליכה על השביל לכיוון התבור וביגלל החום המעיק שיניתי את המסלול וירדנו את התבור. היה חם אבל הנוף היה מרהיב! משם חתכנו למקום הכי קריר במדינה, למרגלות החרמון, ושביל ישראל הפך למשהו אחר לגמרי – טיול בגולן. ככה מצאנו את עצמנו בפריחה משוגעת שרק התחילה אחרי שנמס השלג ובאופן מפתיע – טיול בשלג. העלנו את הכלבים ברכבל הפתוח (!) לקצה החרמון, מה שלי נראה ממש לא בטיחותי ולא אחראי, אבל הם הסכימו ואנחנו ניצלנו את חוסר תשומת הלב לסכנה. משם, אחרי משחק בשלג, גלשנו למטה בהליכה דרך איים של שלג שעוד נשאר. מסלול יפה ותלול ומרשים ממש. בנוסף להרפתקנות, הכרתי מעיין חדש שנקרא עין מוקש, שם בעייתי משהו… אבל האיש שאחראי שם אמר שזה השם העממי שאי אפשר לשנות. אז קפצנו למעיין שהוא בכלל בור שבנו הצ’רקסים על מעיין שיושב על אקוויפר שמזרים מים נקיים כל השנה.

עכשיו חוזרת הביתה אחרי המון שמש וגם שלג. אחרי ניסיון ללכת לפי התוכנית וגם אילתור וגמישות והמצאת כל רגע מחדש, שזה אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות כשאני בחוץ. לא לכולם זה היה הכי קל לזרום איתי, אבל לסיכום כולם רצו את הטיול הבא, כולל אותי, שכבר בשבוע הבא נוסעת לשם עם סבתא סבא וחמשת נכדיהם, בלי ההורים..!

הרי מה יקרה, אנחנו לא יודעים, ולכן הכי טוב לפתח את התחושה והיכולת להיות בטוחים ושלווים לכך שנדע לעשות את הדבר הנכון ברגע הנכון. זה נשמע אולי בעננים ואיך יודעים מראש??!!  אז העניין הוא שלא יודעים מה יקרה ולכן אין כל יכולת לתכנן הכל מראש. הדבר שאני עושה הוא לתכנן, מדויק ומפורט והכי טוב שאפשר, ואז לצאת, ויהי מה, ולראות מה יקרה. להסכים שיקרה, ושלא הכל ידוע מראש, לא הכל בשליטתינו, להסכים לפגוש את העולם בתנאים שלו. מתוך המפגש כבר סומכת על עצמי שאדע לפעול נכון. התחושה הזאת היא מקור הביטחון שלי בחוץ ובכלל ואותה אני מתרגלת, מתאמנת בה ולומדת כל פעם להיות טובה יותר בפעם הבאה. התחושה הזו מאפשרת לי לקחת איתי אנשים למפגש עם הלא נודע שמופיע בכל טיול מחדש. הבחוץ הוא בלתי צפוי, המון פרמטרים משתנים וזה השיגוע והכיף. באמת מופתעת בכל פעם מחדש ממה שקורה ואת מה ומי אני פוגשת בחוץ, גם אנשים, גם טבע וגם את עצמי. אין טיול אחד שהוא כמו השני, כל פעם עולם ומלואו. תענוג.