מָה אֲנִי יוֹתֵר – הִיפִּית אוֹ לוֹחֶמֶת?

טיולי שטח ויהי מה

פוסטים אחרונים

13.07.2025

מָה אֲנִי יוֹתֵר – הִיפִּית אוֹ לוֹחֶמֶת?

כשנהייתי מורת דרך החלטתי שאני לא מוציאה רישיון לנשק. לא התאים לי להסתובב עם נשק עליי. הרבה לפני הטירוף הנוכחי, החלטתי אחרי הרבה התלבטויות פנימיות, שאני בוחרת ללכת עם הלוחמת שבי לפני ההיפית. אני אסביר.

בטיולים, בעיקר בדרום, התחלתי להרגיש שהאווירה קצת שונה מפעם. לא פחד ממישהו שיבוא לגנוב ציוד, אלא תחושה לא נוחה עם זה שמסתובבים בדואים עם נשקים ושאני לא יכולה להגן על עצמי ועל מי שסביבי. החלטתי להתחיל בתהליך בקשת רישיון לנשק ורק אחרי שאקבל אותו להחליט אם באמת לקנות אקדח. בסוף, אחרי ששיגעו אותי עם טופסולוגיה ועיכובים, קיבלתי אישור ואז באמת הייתי צריכה להחליט מי מובילה – ההיפית, שמרגישה שנשק מזמין אלימות ורק מקצין את המצב; זו שלא רוצה להשתתף באווירת האלימות; שמאמינה שהיא מוגנת ולכן כך יהיה – או הלוחמת – זו שרוצה להיות מוכנה להכול; שיודעת שלא תשתמש בנשק לרעה; שרוצה להרגיש שהיא מסוגלת להגן על עצמה ועל מי שיוצאים אתה לטיולים.  

ברגע האמת הלוחמת היתה ברורה ונחרצת בתוכי. 

אז קניתי נשק, עשיתי מטווחים וכל מה שצריך והתחלתי להסתובב עם אקדח בטיולים.

ואז פרצה המלחמה.

מאז עוד יותר, אני שמחה שיש לי נשק. 

מסתובבת איתו עליי כמו רמבו, אבל עם פחד ותחושה שיש מצב שאצטרך להשתמש בו.

מהר מאוד עלה הצורך במתנדבים נושאי נשק לשמירה על היישוב (אני גרה בכרכור). אז אני הלוחמת בת ה-56 עם מלא גברים לצדי – מתייצבים לסיורים ליליים. אם לא ידעתם יש שתי עמדות למתנדבים, לאחת אנחנו קוראים ״עמדת הברווזים״ – בכניסות למושבה, ששם מי שעומד חשוף כמו ברווז, ויש את הסיורים ברכב ששם זה מרגיש פחות ברווזי. שניהם חשובים מאוד! 

אשתף גם שאני ועפר, שאין לו אקדח, דיברנו האם לעשות את המשמרות יחד או לחוד. זה היה לא הגיוני לנהל את הדיון הזה, אבל זה המצב. עלה שאם נמות, אז לפחות נמות יחד אבל שמצד שני עדיף לפצל משמרות, כי יש לנו שתי בנות – אז לפחות שמישהו יישאר עבורן. בסוף הוחלט שבעמדות הברווזים נתפצל ובסיורים ברכב נצא ביחד. אז תבואו להגיד שלום ותודה למתנדבים בעמדות הברווזים, שעומדים שם כדי להיות הראשונים ולעכב את הרוע בדרכו לרחובות ולבתים שלנו. לא מובן מאליו! כמו כולם אני מנסה לקחת חלק במה שצריך וזה שיש לי נשק מיקם אותי בלהקת גברים טובי לב, שמוכנים להיות בקו הראשון המקומי שלנו, לשמור על כל מי שישן במיטה שלו.

מקווה לזמנים שהנשק יהיה מיותר ושההיפית שבי, שעדיין שם, תרים שוב את ראשה. חיבוק למי שחיבוק ממני יעזור, זה רגע אמיתי של ״לא באנו ליהנות״ – באנו לפגוש את מה שקורה ולעשות את הדבר הנכון. 

לכו על זה, אם כולנו נעשה כך – נצליח. 

אין אפשרות אחרת.

שתפו את העמוד הזה

שתפו את העמוד הזה

הַצְהָרַת נֶאֱמָנוּת אִישִׁית עַל כַּשְׁרוּת

בכל הטיולים והמפגשים האוכל כשר, תוך הקפדה על כל תחומי הכשרות בהתייעצות עם רב:
האוכל טבעוני – ללא ביצים, בשר, דגים ומוצרי חלב. הירקות והפירות ניקנו בחנות ירקות כשרה ללא חשש תרומות ומעשרות. אני קונה קמח מנופה או מנפה בעצמי בנפה דקה או טוחנת את הקמח מהחיטה בשלמותה במטחנה ביתית. אני מקפידה על הפרשת חלה. הכלים עברו טבילת כלים כדין. הירוקים (חסה, פטרוזליה, כוסברה) שטופים ומנוקים היטב. אם עולה צורך אוכל לקנות ירוקים בכשרות מהדרין.
 
כללים אלה נשמרים בהקפדה באחריותי האישית,
אסתר (קיקה) כהנא

וִיהִי מָה הוּא עֵסֶק טִבְעוֹנִי

אבל לא רק טבעוני – גם ביתי, טרי, מושקע וכשר.
לחם שאור ביתי לימי הטיול הראשונים (ולחם פרוס הכי טוב שיש באזור שנטייל בו…). ממרח קישואים-קשיו, פסטו ביתי ולבנה מחלב סויה. ממרח שקדים, ריבה, חמאת בוטנים, חלווה ולפעמים ממרח שוקולד צ׳וקטה טבעוני וממרח לוטוס, עוגיות שוקולד-צ׳יפ ביתיות לימים הראשונים. תבשילי פויקה מגוונים: מקארי אדום ברוטב קוקוס ומרק קוסקוס ירקות ועד המצאות השף. בירה ויין אדום/לבן בארוחת ערב. כל ארוחה מלווה בסלט ירקות, טחינה וממרחים טריים שהוכנו בבית מראש או על המדורה. פירות יבשים ופירות העונה בין לבין. בבוקר: דייסת קוואקר עם תוספות, לחם וממרחים. קפה מקינטה, קפה שחור ותה צמחים.
 
אם יש בקשות מיוחדות או מגבלות כמו רגישות לגלוטן – יידעו אותי מראש ואתארגן בהתאם.
דילוג לתוכן