הם חלק ממני כשאני יוצאת לטייל, הם הלהקה שלי.
פעם לא היה עניין שאסור לטייל עם כלבים בשמורות טבע ושזה פוגע בטבע ומזיק. אבל עם השנים והניסיון, אני מבינה שכלבים בשמורות טבע זה לא מתאים והגעתי למקום שאני תומכת בחוק הזה, ועם כל זאת, לא מצליחה לוותר על הכלבים בטיולים שלי.
קרה כבר שהכלבים חזרו עם שפן סלע בפה, חולד או לטאה. היו פעמים שהם חזרו רק עם דם על השפתיים. וזה בלי לדבר על היעלים שהם הבריחו כלכך הרבה פעמים.
וככה נהיה שאני ממש לא אהבתי לפגוש פקחים, במיוחד את אלו שמקפידים ומעירים ומאיימים בקנסות (עד היום לא קיבלתי קנס על כלבים).
לעבור על החוק ולעמוד מול הפקח הוציא ממני הגנתיות ותוקפנות וכשמופיע פקח אני נהיית ממש "לא סבבה", בלשון המעטה. באחת הפעמים האלה, בעודי ממש "לא סבבה", נפל לי האסימון וראיתי את עצמי בסיטואציה והצטערתי. זה גרם לי לעשות עם עצמי סדר בנושא כלבים ופקחים.
הפקחים עושים את עבודתם ואני תומכת במפעל של רשות הטבע והגנים ושמחה שהם שומרים ודואגים לטבע. אם אני בוחרת לטייל עם הכלבים, אני צריכה להסכים בהכנעה לקבל את הקנס ולשלם אותו, כי עברתי על החוק. ההבנה הזאת שינתה מהקצה לקצה את החוויה שלי במפגש עם הפקחים. אני מבינה שלא הם הבעיה שלי ואני שמחה לקראתם.
בשבילי זה היה שיעור על איך, כשאני לא שלמה עם מה שאני עושה, זה מעלה בי חוסר מרוצות ממי שמפגיש אותי עם המקום הזה ואיך הוא פתאום הופך להיות הבעיה שלי ולא עצם הבחירה שלי לעשות משהו מפוקפק.
לגבי הכלבים, אני מחזיקה אותם יותר ברצועה וגם בודקת את האפשרות של מחסומי פה, כדי שהם יוכלו להסתובב בלי לעשות נזק ממשי לחיות.
אני מזמינה את כולנו לתמוך ברשות הטבע והגנים, בפקחים ובאנשים שיימים ולילות מסתובבים ובאמת שומרים ודואגים ועושים הכל למען המפגש הלא תמיד פשוט בינינו בני האדם לבין הטבע, שהיה כאן הרבה לפנינו. יש להם המון ידע לפקחים והם חולקים אותו בשמחה עם כל מי שמתעניין ושואל.
הם מהטובים ולא מהרעים כמו שלרגעים הרגשתי.