הַשָּׁרָב נִשְׁבַּר, אֲנַחְנוּ לֹא

פסח ארגן לנו (שוב) פגישה עם קונספט ׳ויהי מה׳ ומזג האוויר. שבוע לפני היציאה – התחזית 39 מעלות!

מה?!? איך נהיה בחוץ בחום הזה? מי המשוגעים שיבואו? לרגע נלחצתי… 

נשמתי, חזרתי לעצמי ונסגרתי על יוצאים ויהי מה!

איתרתי מקום לא רחוק ממים – משימה לא פשוטה בחול המועד פסח –  שמתי 20 בקבוקי מים קפואים בצידנית גדולה שבדיוק קנינו – ויצאנו. 

רק משתתפת אחת שאלה בפרטי אם מבטלים ואמרתי לה ״ברור שלא!״. השאר פשוט הגיעו והמחנה היה מלא פלוס. זה היה אמיץ ומתמסר ואני מעריכה את כל מי שבא. גילינו שהדמיון מפחיד יותר מהמציאות ושיש דרכים יצירתיות להתקרר: הייתה כל הזמן קערה מלאה במים להרטיב ראש ובגדים, מאגר גלעד במרחק הליכה מצד אחד ונחל תנינים שעדיין זורם – מצד שני. ברגעי החום הכבד נחנו וגם גילינו שזה אפשרי ואפילו מדהים להיות בתוך מזג האוויר ולהרגיש את ההתחממות, את ההתקררות ושאפשר אפילו לרעוד מקור ב-40 מעלות. וגם טיילנו!

בשישי קמנו לבוקר קריר עם תחושת הצלחה שהשרב נשבר ולא אנחנו. לא הספקנו לעשות את כל מה שתכננו ולא רצינו שייגמר – שהינו ביער 3 ימים שמתוכם יומיים חמסין משוגע והיה לנו כיף ממש! אפילו אותי זה הפתיע ושימח והרגיש לי לא מובן מאליו בכלל. המשתתפים התמסרו לשיגעון שלי וכולנו עפנו על זה. חלקם באו בלי להכיר אותי, האחרים כבר ידעו פחות או יותר עם מי יש להם עסק. 

ילדים ומבוגרים יחד בחוץ, בלי מסכים, תחת העצים גם בשרב הגדול. שיגעון!