פּוֹסְט יוֹם הֻלֶּדֶת

מבפנים אני מרגישה לעצמי הרבה יותר צעירה. כנראה שזה חלק מלהתבגר או משהו. אני מאלה ששמחים ביומולדת, אבל גם לא עושה עניין גדול. זה תירוץ טוב לעשות דברים שרוצה. למשל, המצאתי מסורת משפחתית שביומולדת שלי יורדים לשבת למדבר. עפר, הבנות (בלי בני זוג) ואני, וגם טאג׳מה.

אני הכי אוהבת את הזמן הזה שלנו בחוץ – חורף, מדבר ויום הולדת לי!! 

תיכף אנחנו מרימים אתר חדש ל-ויהי מה, כי הישן מקרטע. חלק מהתהליך של לעשות אתר חדש זה לראות מה אני עושה, מה מונח שם ומה חשוב ומה אפשר לשחרר. כשעברנו על הרובריקות לאתר עפר אמר שעל כל טיול אני אומרת – ״ואוו, את הטיול הזה אני הכי אוהבת״. זה נראה לי סימן טוב.

חוץ מטיולים יש מלא הפתעות פחות מוכרות באתר שחשבתי לספר לכם עליהם, בתקווה שבאתר הבא הם יהיו יותר נגישים ומזמינים. הם נמצאים תחת הרובריקה ״שידורי קיקה״ – יש שם בלוג על הורות, בלוג טיולים, המלצות על ספרים וסרטים, מתכונים טבעוניים למאכלים שאני מביאה לטיולים.

והכי אני אוהבת את הסרטונים שלי מספרת על כל מיני דברים שקרו לי בטיולים. בכולם כתוב מה סוף הסיפור – יש סוף מפתיע, וסוף עצוב, סוף מצחיק וסוף מביך, וכולם קרו לי באמת. יש עוד הרבה שלא הוקלטו עדיין, אני לא עומדת בקצב של עצמי. 

אוהבת מאוד לפגוש אנשים בחוץ, זה לא נמאס לי, ולא קשה לי ולא משעמם אותי. זה מרתק, מפתיע ומשמח ממש.

רשימת המקומות שעוד לא הייתי בהם רק הולכת וגדלה, כי אני מבינה כמה אני לא מכירה. ככה זה כשמכירים יותר טוב, גם במפגש עם אנשים מרגישה דומה.

אוהבת את הבחירה לעצור בחריקת בלמים לפני שבת. להדליק נרות, לשבת על הספה בפיג׳מה ולנוח עד צאת השבת. זה סטארט-אפ, שיגוע, לי זה ממש מתאים, אחרת הייתי עובדת ברצף בלי הפסקה.

אני מנהלת את רמת היכולת שלי להיות בפרטים ובמורכבות של המלחמה. מגלה שלא באמת יכולה להיות שם הרבה זמן ברצף, רק הבלחות קצרות בלי הפרטי פרטים. אני עושה מה שאני יכולה לעזור ולתמוך, אבל חוסר האונים אל מול המציאות גדול ונוכח. מסתובבת עם הנשק כבר בלי להתרגש, שזה מזעזע בפני עצמו שהתרגלתי גם לזה.

נזכרנו שהעסק התחיל מזה שבכל שנה אני כותבת ביומן את כל מה שאני רוצה לעשות ואז במהלך השנה אני באמת עושה את זה, וככה זה קורה גם ב-ויהי מה. עפר אומר שעכשיו רק נותר לכתוב ביומן שלי שלום עולמי ואז זה בטוח יקרה.

עכשיו, כשאני כותבת את הפוסט הזה, אני על הר ברקן בגלבוע. סגרירי וקר וגשום והכל פורח ויפה שאין מילים. שלפתי את החרמונית שלי, שתמיד נמצאת בארגז בקיקאפ (הטנדר שלי) ואני מסריחה ממדורה. אני מרגישה במקום שלי. עושה מה שאני הכי אוהבת, מתפרנסת מזה ונהנית מהבלתי ידוע שהבחוץ מארגן לי, ממזג האוויר שאני כל כך אוהבת בכל צורותיו. מנסה להשתפר ולצאת מאזורי הנוחות שלי ובעיקר מנסה להיות בעכשיו, כי זה בעיקר מה שיש לנו.