לצאת מהבית ברגל זה חלום ישן. פעם אחת כבר עשיתי את זה והלכתי מהבית עד ירושלים, וגם לצאת למסע רק עם הנוער בלי ההורים זה היה חלום. כך אוחדו החלומות ויצאנו לדרך.
היה חם מאוד, סוף יולי, אז דילגנו בין המעיינות המקומיים כדי לצנן את עצמנו, ובכלל, משהו בטיול ובהסכמה להיות בחוץ הפך את החום לאפשרי. היו אתגרים אחרים כמו קוצים שאין ברירה אלא לעבור דרכם, וגם העובדה שסימוני השביל חבויים עמוק בין הקוצים לא עזרה לנו למצוא את דרכנו. הפער ביכולות בין המשתתפים היה גדול – היו כאלה שמטיילים בחוגי סיירות ושהבחוץ ממש מוכר וידוע להם והיו כאלה שלא זכרו מתי בפעם האחרונה ישנו בחוץ – וכל מה שביניהם.
3 ימים זה מספיק זמן בשביל שכל אחד ואחד מהחבורה ייכנס לי ללב. מה אני אגיד לכם, הנוער זה משהו מיוחד. לדעתי הם ממש ברמה הרבה יותר גבוה ממה שאנחנו היינו בגילם. יש בהם חדות ומהירות שאני לא זוכרת בנו. כל אחד מהם הביא משהו אחר ומיוחד משלו – מי בסיפורים, מי בצחוקים, מי במשחקים ומי ברצון לרוץ מהר, מי מסודר ומי מבולגן וחולמני, מי חלק מהחבורה ומי סוליסט.
בשיחת הפתיחה הצהרתי שתי הצהרות:
א. לא באנו להנות אלא להיות!!! זאת הרפתקה, לא ברור מה יהיה והעיקר – איך יהיה לנו תלוי בנו.
ב. אני כל כך מעריכה ואוהבת אתכם – שאני לא הולכת לעזור לכם.
בהתחלה הם הסתכלו עלי במבט שואל !?!? אבל במהלך הטיול, לאט לאט, הם הבינו.
קיקה איפה אני אחליף בגדים ?
את יכולה למזוג לי ?
נרטבו לי הנעלים
נגמרו לי המים
נשרפתי בשמש
כואבות לי הרגליים
אני שונא קוצים
אני לא רוצה כובע!
ועוד אינספור כאלה…
לבדוק לעדכן קישור
והתשובה שלי הייתה – לעזור לכם זה מחליש אתכם. תסתדרו! (הנה לינק לפוסט בנושא)
סיפרתי להם סיפורים מתוך אדמת הסלעים המלוחים של סט-אוק על חניכה אינדיאנית, על מה שנדרש מילדים בגילם כדי שיהיו לוחמים ולמדתי אותם את הקשר בין המעשים שלהם לבין התוצאות: מי שלא שם קרם הגנה – נשרף. מי שלא הביא מספיק מים כי התעצל לסחוב – אין לו מים והוא צריך לבקש מחברים. מי שעובר בשדה של קוצים – יידקר ומי שרוצה להחליף בגדים – צריך למצוא לעצמו מקום מתאים לעשות את זה. זה כל כך טריוויאלי ועם זאת כל כך לא במודעות של הנוער. הם לא רגילים לשאת בתוצאות של המעשים שלהם, ולשם אני רוצה להגיע!
ביום האחרון אחד הילדים פנה אלי והתחיל לגמגם, זה היה רגע מתוק כי הוא התלבט אם לבקש ממני משהו או לקום ולהביא בעצמו. כל כך שמחתי שזה לא היה מובן מאליו שמיד הבאתי לו את מה שביקש. הרגע הזה של לחשוב פעמיים לפני שמבקשים, היה רגע מתוק של הפנמת הלימוד.
אז הלכנו ברגל מפרדס חנה לקיבוץ הזורע שבקצה יקנעם, טיול קשוח בחום של יולי, אבל זה היה תענוג של ממש בשבילי והפורמט של ״מסע קיקה והנוער״ לשימור גדול מבחינתי. היה לי העונג להיות שם עבורם ולא לעזור להם, רק להדגים ולהראות להם שהם יכולים הרבה יותר ממה שהם חושבים.
לחיי הנוער, לחיי העצמאות, תחושת המסוגלות והבנת הקשר בין מעשים לתוצאות!
קיקה
פיתוח אתר: יוסי אליהו | עיצוב: עפר כהנא | ויהי מה © 2024
מוזמנים לטייל באתר החדש והחתיך שלנו. אם אתם מגלים טעות או שיש לכם הצעות ייעול – שלחו לי מייל או וואטסאפ – זה ממש יעזור לדייק את האתר ולעשות אותו נוח ויעיל.
אבל תכלס, עזבו אתכם ממסכים,
בואו ניפגש בחוץ!!!
