סְפַּרְטָה פִּנּוּקִים

זה נכון, יש בי משיכה עזה לספרטה. אני תמיד מעדיפה פשוט, מעט, פחות חפצים, פחות דיבורים, נקי. משם כמובן מגיע ה”לא באנו להנות” שלי. אבל בפועל, הנשים שבאות לטיולים שאני מארגנת מגיעות למחנה בנוי, לכל אחת אוהל משלה עם מזרן עבה ונוח, יש קפה מקינטה ותה צמחים בכמה סוגים, לחם שאפיתי מזרעים שטחנתי בעצמי, אוכל מושקע וביתי. בלילה יש חרמונית למי שצריכה, כל אחת מקבלת מוקי (בקבוק חם) לשק שינה ועל הבוקר תה חם לאוהל… 

ולכן הצחיק אותי ושימח אותי שזה היה הסיכום שלה, כי יש בי את שניהם ושמחתי שהשילוב הזה גם נוכח וגם נחווה כמושלם.