אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַקוֹנְסֵפְּט וִיהִי מָה

לא בא לי להכנס לאיחולים וכאלו, אז אני הולכת על משהו מעשי. 

עם כל הכבוד לכוונות שהם חשבות מאוד, נראה לי שהמעשיות קצת לא נחשבת בימינו ואני רוצה להחזיר לה את כבודה ומקומה. 

אז בראש השנה אני יושבת ומתכננת את כל מה שבא לי שיקרה בשנה הקרובה.

לא רק ב״ויהי מה״, בכלל, לא רק עכשיו, כבר שנים…

אני מתכננת מה ואיך אני רוצה שהשנה שלי תראה. אני מכניסה הכל ליומן, טררררטטטאם ! עם תאריכים קונקרטיים, עם לשלם למה שעולה כסף, עם להתחייב בפני חברים ומשפחה. מניחה את זה, גם אם התאריכים רחוקים והעתיד נראה מעבר להרי החושך. 

השלב הבא זה להתייחס למה שכתוב ביומן ברצינות, ולהוציא אותו לפועל.

אני מתכננת לאן אני רוצה לנסוע לחו״ל, את מי אני רוצה לפגוש ובאיזה קצב. זה הכל הבחירה שלי, רצוני החופשי, פרי חשקיי ורצונותיי, רק בראיית זום-אאוט לשנה. לא רק מה שבא לי כרגע, כי בדרך כלל לדברים הגדולים והשווים והמורכבים, הרגע האחרון זה כבר מאוחר מידי. החיים ממלאים כל פינה והכל מתמלא בהתנהלות ולא במה שרציתי שיהיה.

השיגוע הוא להתחייב מראש למה שבאמת רוצים שיהיה, ושהחיים יסתדרו סביב מה שקבעתי ולא להפך!

ונכון שתמיד המציאות לא ידועה מראש והתכנונים הם מצע לשינויים וכל זה, ועם כל זאת הלתכנן מראש זה עושה הבדל ממש גדול במציאות. 

אז זאת השיטה שלי, כמובן לא מתאימה לכל אחד, ועם זאת אולי יכולה לתרום במשהו למשהו.

אז קצת יותר כבוד ליומן, לרצונות ולמעשיות שהופכת רעיונות למציאות.

שנה טובה, ושיהיה ויהי מה !

קיקה