בּוֹאוּ נִהְיֶה מֵהַמְּנַקִּים – (הַטִּיּוּל בְּתוֹךְ פַּח זֶבֶל)

כל מי שמטייל ברצינות מתמודד עם השאלה הזאת. התשובה לא פשוטה אבל היא יכולה לשנות את כל חווית הטיול.

הדבר הראשון שאני עושה כשאני פוגשת את החורבן שאנשים השאירו בחוץ זה להרגיש את האכזבה והכעס שעולים בי, לנשום ולהשאר כמה רגעים עם חוסר האונים לנוכח המצב… אבל אז אני שולפת שקיות זבל גדולות וטובות, שתמיד אני דואגת להביא, כאלו שלא נוזלות, ומנקה. בלי להתמרמר, בלי לכעוס. זו עבודה כפולה – גם לאסוף את הלכלוך וגם להשאר שלווה. לא תמיד אני מצליחה, אבל ממש מתאמנת בזה, ומרגישה את השיפור. מי שמטיילת הרבה כמוני לא יכולה להרשות לעצמה ליפול כל פעם לתחושות של כעס ותסכול, זה עלול להרוס את כל הכיף והעונג של הבחוץ. זה גם ממש לא עוזר לכלום !

באמת יש המון לכלוך בחוץ, וזה לא סבבה, אבל לאחרונה אני פוגשת יותר ויותר ילדים ומבוגרים שאוספים ומנקים את הבחוץ וזה מחמם את הלב לראות שהמודעות לניקיון מתרחבת.

בטיולים שלי אני מקפידה שנשאיר את השטח נקי יותר מאיך שמצאנו אותו. מי שאיתי לא חייב לנקות אבל אני מנקה ומזמינה את כולם להצטרף. העבודה היא גם פיזית, אבל בעיקר פנימית. לא להתנשא, לא להתלונן, להיות דוגמה אישית ולהפוך את האיסוף לחוויה שנותנת תחושה טובה כשמשאירים מקום נקי ומזמין כמו שהיינו רוצים לקבל כשיצאנו לטבע.

אז בכל זאת חייבת לעשות משהו, ואני יודעת מה צריך. צריך קמפיין מעולה , כמו פעם על זה שאסור לקטוף פרחים מוגנים. זה עבד. העם הפסיק לקטוף. כזה קמפיין צריך על להשאיר אחרינו נקי…
עוד מה שצריך זה שקיות זבל צבעוניות כייפיות מתכלות, עבות שלא יזלו ובגודל בינוני, ככה שכל מטייל יוכל לקחת שקית ופשוט למלא אותה תוך כדי טיול.
אז חברה שלי אמרה לי לדבר עם חוגלה, שיוציאו מוצר חדש של שקיות לניקיון הארץ. כאלו שכל אחד ירצה שיהיה לו, שמי שאין לו שקית ולא מנקה הוא היוצא דופן והמוזר..
אז שלחתי לחוגלה מייל.. זה בדרך כרגע לגורמים המטפלים, נראה מה יצא מזה. אם הם לא מרימים את הכפפה הם פרשים!

יאלה שנצליח, זה עינין של מודעות ורצון להשתתף…