אני מאוד אוהבת לטייל עם אנשים ולהכיר חדשים תמיד, אבל טיולי הכנה הם משהו מיוחד במינו!
הזמנתי את החברה שלי מהגן, לא מהגן שהייתי בו גננת, את הגר שהייתה איתי בגן תותי בבית זית, זה אומר מלפני 48 שנים…
הכל התחיל רגוע, יפה, קל ופשוט מאוד.
אוקי, אז מבול, אם כבר אנחנו שם, מיד נוסעות למכתש, אולי נראה סוף כל סוף שיטפון, וצריכות למהר כי אם יש שטפון במכתש סוגרים את הכביש ולא נותנים להיכנס. הגענו בזמן, הכביש היה פתוח והמכתש היה יפה וסוער. מים שצפו מכל כוון, לרגע ירד ברד והכל נהיה לבן, מראה עוצר נשימה.
עצרנו ליד נחל רמון, לא היינו היחידים שבאו לראות והוא עדיין לא הגיע. במקום לחכות בסבלנות לגל הראשון כמו ציידי שיטפונות אמתיים, המשכנו לכיוון גב ילק שהיה מלא ויפה ופורח. שם הסתובבנו ובחניה ראינו שני גברים עושים לעצמם סטייקים, על האוטו בעמידה באמצע הסופה, מראה מצחיק וגם משמח באיזשהו אופן. אני בגדול טבעונית, הגר לא אכלה בשר איזה 10 שנים, אבל משהו בסופה, הגברים עם הסטקים, ברעב שהצטבר אצלנו גרם לי להגיד להגר, יאללה עולים למצפה לאכול סטייק. הגר הסתכלה עלי ולא ממש האמינה שזה מה שאמרתי, אבל אמרה שגם ככה הבדיקות דם מראות שחסר ברזל.. ואני באופן קבוע כבר יודעת ואוכלת סטייק פעם בכמה חודשים וכנראה הרגע הגיע.
אז מצאנו את עצמנו עוברות שוב מעל נחל רמון, הפעם הוא שצף וקצף ועצרנו לראות. לא יאמן, במיוחד למי שמכירה את המדבר ואת הנחלים היבשים האלו אישית והייתי שם ממש לא מזמן.. זה מטורף לראות כמויות של מים זורמים בעוצמה שמזיזה הרים.
קמנו מוקדם מוכנות לצאת לעולם שוב, הגשם נגמר ויצאנו לדרך, בתקווה להמשיך את הטיול הכנה כמו שרצינו. אבל בלילה נחל צין שצף וכשהגענו אליו מתחת למדרשה היה פקח שחסם את הדרך. שוב מתכננות מסלול מחדש, עולות לתצפית יפה מעל נחל צין השוצף לארוחת בוקר. שמש יפה והרחש של המים הזורמים במדבר הם שילוב מרפא ופותח לב ואת הרצון להיות! וככה מצאנו את עצמינו הולכות ממש על שפת הנחל השוצף. סיימנו שוב בפיקניק, הפעם ממש על הנחל, המים קפואים ובכל זאת הורדנו נעליים וניסינו להיכנס, תכלס, היה קר מידי.
וככה זכיתי שבוע הבא בעוד יום טיול הכנה, כי היה מדהים, אבל את ההכנה שרציתי לעשות לא עשיתי. אז מיד מזמינה חברה אחרת ויוצאת לטיול הכנה נוסף, הפעם בלי לילה רק קמות ב-5.30 יוצאות מטיילות וחוזרות. קפיצה למדבר באמצע השבוע, מה רע !!