מַסְּעוֹת הַמַּמְלוּכִּים

תכלס, תבדקו אותי, זה בעיקר מה שיש לנו. 

יושבת תחת העצים בכנרת, חוף ריק רק שלנו, שזה נס בפני עצמו, עם 18 בני נוער בגלאי 13-17 שיש לי העונג לצאת אתם ללא נודע. אווירה טובה, מתחברים מהר אחד לשני ויש תחושה שכולנו ביחד בתוך משהו מיוחד. שואלים אותי כל הזמן אם אני צריכה עזרה ומה צריך לעשות – שזה מדהים!! אין שאלות של איפה ה…. איפה אני אחליף? איפה הפח? אני רעב… כלום. אם לרגע הם שוכחים שהם לא אמורים לשאול אני זורקת להם מבט של ״אני לא מאמינה ששאלת את זה עכשיו״ שגורם להם מיד למצוא את התשובה. 

הייתה שיחת פתיחה טובה והייתי ברורה, והם כבר חבורה רצינית שמכירה את הקונספט ואותי, ואני עפה עליהם ממש והם עפים על המרחב והחופש. הם פרועים, אבל פחות ממני, ככה שמרגישה את הגבול שיש להם בתוכם. חלקם מאתגרים את עצמם, אבל במידה, וחלקם לא מאתגרים את עצמם מספיק. הם ערניים לגבי מי נמצא ומי חסר ולי אין שום צורך לשעשע אותם, הם לגמרי צוות הווי ובידור בעצמם. שולפים יוקללי, פוקר, גיטרה והרמוניקה, פוצחים פתאום בשירה ומקללים בשחמט. מה אני אגיד לכם, הם משהו משהו! והם כל כך על זה שמי שמצטרף מייד עולה על הגל ושט איתם. 

בטיול הזה היו ארבעה מצטרפים אמיצים חדשים. אז אחרי שאמרתי לכולם שאני לא עוזרת ולא באנו ליהנות והעניינים הרגילים, לקחתי את החדשים רגע, לראות שלא נבהלו ומבינים את הראש שלי. לפי הרוגע והתגובה שלהם, הבנתי שהכול טוב! 

אין הסעות יותר. נפגשים לשיחת פתיחה אצלי בסלון, ואז קובעת איתם בצומת מגדל בתחב״צ ורק מוסיפה שלא מתפצלים ושכולם דואגים שכולם מגיעים. חופש, עצמאות, סומכת עליהם ולא שואלת שאלות – וכולם הגיעו.

תמיד בשיחת סיכום אני פונה אישית לכל אחד ואומרת לו דברים על עצמו. הפעם הם היו לא מרוכזים אז חשבתי לדלג על זה אבל הם ביקשו והתעקשו ואמרו שהם אוהבים את זה. זה הפתיע ושימח אותי אז למחרת אמרתי להם שאם הם יתנו לי לעוף על עצמי בלי הפרעות, אגיד לכל אחד משהו אישי. עברתי אחד אחד ואמרתי לו או לה משהו אמיתי שראיתי והרגשתי, נתתי הערות וכיוונים לשיפור והם ישבו בדממה ושמעו את מה שהיה לי להגיד גם אם לרגעים זה היה ראי לא מחמיא או מפרגן. אני אומרת להם את זה באהבה וגם אומרת רק מה שחושבת שיקדם אותם, והם מרגישים ומעריכים את זה. בסוף אחד ניגש אליי וביקש ממני לשמור לו בטיול הבא על הנייד כדי שלא יתפתה להתעסק בו ואחר אמר לי שהפעם הוא ויתר לעצמו ולא הלך עד הסוף. 

אני מנסה לגעת בכל אחד, לברר מה הצעד הבא שלו לכיוון החופש להיות הוא במלוא הפוטנציאל. אני מרגישה שזה משנה אותם, שהם זזים, רוצים להשתפר וזה שיש כמה טיולים במהלך השנה גורם לכולנו לחכות לפעם הבאה ויוצר שותפות וחברות.