לָתֵת מֵהַגּוֹלֵשׁ וְלֹא מֵהַמֵּכָל

אז נגיד שכל אחת מאיתנו היא מיכל. כשהמיכל מלא לגמרי ומתחיל לגלוש החוצה, קל ופשוט לתת בנדיבות ובשמחה את כל מה שגולש ממנו לאחרים. כשהמיכל לא מלא ואנחנו נותנות מתוכו, אז הנתינה הופכת לקשה, מתסכלת ולא נדיבה וזה גורם לנו להתנהג בצורות שאנחנו לא אוהבות. לזה אני קוראת ״נתינה מתוך המיכל״.

תוצאות הנתינה מתוך המיכל מופיעות אצל כל אחת בדרך אחרת. יש כאלה שזה יוצא להן בהתפרצויות, יש כאלה שנכנסות לדיכאון ויש כאלה שמסתובבות בתחושת קורבנות ומרמור. זה קורה למשל בחודשים שאחרי הלידה, כשהאמא לא ישנה והיא אמורה לתפקד או כשאמא מנסה להיות יותר סובלנית ממה שהיא באמת ובסוף מתפוצצת.

אז כשהמיכל שלי מלא, אין לי שום בעיה שאנשים יתקרבו ויקחו בכיף ממה שגולש. אבל כשהמיכל שלי לא מלא אני מרחיקה ממנו את האחרים. זה אומר להיות פחות – פחות נדיבה, פחות סבלנית, פחות משתתפת. אני מתמקמת במרחק גדול מקצה המיכל, דואגת לא להגיע לקצה של עצמי. כשאני מצליחה, אני נחווית כשמחה, רגועה וסבלנית, אבל הטריק הוא פשוט שמירת טווח ביטחון מסף המיכל.

אז כמה המיכל שלך מלא?

מתי את בגולש וקל לך לתת ולהיות טובה לאחרים?

מתי את במצוקת אין כניסה למיכל שלך?

מה את צריכה כדי שהמיכל יתמלא?

ומה מרוקן אותו?

ברור שיש מצבים שבהם המיכל לא מלא ואנחנו בכל זאת מאפשרות לאחרים לא רק להתקרב אלא גם לקפוץ לתוכו… אבל בדרך כלל – איזה מרחק את צריכה שיהיו מקצה המיכל שלך כדי שתהיי במייטבך?

כשאני יודעת לענות לעצמי לשאלות האלו אני מדוייקת ומאוזנת.

בהוראות הבטיחות בזמן חירום במטוס מסבירים שההורה צריך קודם כל לשים את מסכת החמצן לעצמו ורק אז לילד שלו, כי המבוגר האחראי צריך לתפקד כדי שיוכל להציל את מי שתלוי בו. אז ככה זה גם בחיי היום יום הפחות דרמטיים. אנחנו הרבה יותר טובות לכולם כשאנחנו בטוב, ולכן קודם כל אנחנו צריכות לדאוג לעצמנו ורק אז לשאר. זה נשמע פחות מסור ואמהי, אבל בריצות הארוכות של ההורות, השהייה לאורך זמן במיכל הריק פוגעת הרבה יותר במי שהכי רצינו לשמור עליו, וככה כולנו הפסדנו. לגברים זה בדרך כלל יותר קל, אבל אנחנו הנשים מתקשות לשים את עצמנו לפני האחרים ובטח אם אלו הגוזלים שלנו. במקרה הזה כדאי שנלמד מבני הזוג שלנו במקום להתלונן עליהם.

המיכל הוא דימוי שעוזר לי לנהל את עצמי בעולם. זה דורש אימון, חקירה ובדיקה מתמדת ולוקח זמן עד שזה ממש מדויק ועובד, אבל זה שווה את המאמץ, ובסוף כולם מקבלים אותי הרבה יותר טובה גם להם. ללמוד לקבל בשביל לתת.