צֶדֶק צֶדֶק – פִּתְרוֹן בְּעָיוֹת בְּשִׁיטַת אִימַגוֹ

כדי להיות שופט בעולם לומדים באוניברסיטה הרבה שנים, אבל בבית, ללא כל הכשרה, אנחנו אחראים על מה טוב ומה רע ומי אשם במה ומה יהיה גזר דינו.

בגן ׳עולם קטן׳, בו הייתי שותפה 13 שנים, עשינו פעם מחקר. ביקשנו מהצוות שבכל פעם שהם ניגשים לפתור מריבה בין ילדים שיגידו לעצמם, לפני שהם מתחילים לברר ולהגיב, מה הם חושבים שקרה לפי מה שהם ראו או שמעו, ובסוף, שיבדקו אם אכן צדקו. גילינו שברוב המקרים אנחנו טועים לגבי מה שחשבנו שקרה ושאחרי הבדיקה התברר שהסיפור היה אחר לגמרי. זה אומר שבדרך כלל אנחנו שופטים בנחרצות, על סמך עדות ראיה או שמיעה חלקיים ואנחנו עושים עוול לתחושת הצדק של הילדים ולאמון שלהם במבוגרים. התגלית הזו מאוד הסעירה אותי.

כמה פעמים אתם נכנסים לסיטואציה כי ראיתם מעשה ושפטתם מיד את מה שקרה ?! אנחנו המבוגרים עושים את זה הרבה, סומכים על מראה עיניים וקופצים למסקנות לא מבוססות. ה”ראיתי בעינים מה עשית”.. הוא הטעות הגדולה שלנו, כי בעצם אין לנו שום מושג מה היה קודם ואיך זה התחיל. 

כדי להימנע מהטעות הזו בגן, בכל פעם שהופיעו אי הבנה, ריב, ויכוח או קושי, עצרנו הכל ועשינו אימגו – שיטה של טיפול ועזרה לזוגות שפותחה בארה״ב – ובגן גילינו שהיא גם דרך מעולה לפתור בעיות עם ובין ילדים. בהובלתה של רבקה, שותפתי בגן, שראתה את הפוטנציאל, לקחנו את האימגו והתאמנו אותו לעבודה עם ילדים. אני חושבת שזו דרך מצוינת לגשת לפתרון סכסוכים בין ילדים גם בגנים וגם בבתים. אני מנסה להכניס את האימגו לבית ספר ״פרדס״ שבו אני מלווה יום יער פעם בשבוע.

פתרון בעיות תקשורת היא המיומנות הכי חשובה שאנחנו יכולים לתת לילדים שממש עכשיו לומדים להתנהל עם עוד ילדים. כמו שיש זמן מתאים במיוחד ללימוד שפה, ככה יש גם זמן שבו הילדים לומדים מיומנויות חברתיות. גיל הגן, אפילו הצעיר, זה הזמן שהילדים הכי פתוחים להפנים וללמוד על קישורים חברתיים, ולפתור בעיות וקונפליקטים זה אחד מהדברים המרכזיים במיומנות הזאת. היו ימים בגן שאימגו זה מה שעשינו רוב היום. (בלי להרגיש שזה בזבוז זמן, או שיש דבר אחר יותר חשוב לעשות). כל מי שנמצא במרחב המשותף הוזמן לבוא ולצפות בלי להתערב או להפריע, וככה לא רק מי שהיה חלק באירוע רואה ולומד. התחושה שהצדק יעשה ושיש מישהו שמכבד אותך ומקשיב לכל מה שיש לך להגיד היא יוצאת דופן וחשובה מאוד.

באימגו לא מחפשים מי אשם ולא מענישים. ההנחה היא שיש אי הבנה ואפילו אם הפגיעה נעשתה בכוונה, ושהיא לא מקובלת ולא לפי הכללים, חשוב לברר מה קרה ולמה, מתוך הבנה של שני הצדדים ושגם מי שפגע היה לו מניע מאחורי המעשה. ובסוף גם ליישר קו על החוקים והכללים של המרחב המשותף.

עיקרי גישת אימגו:

• לתת לגיטימציה לחוויה (לא למעשה) של כל אחד מהמשתתפים, לא חשוב מה עשה.
• להעניק תחושה בסיסית שהמשתתפים מוכלים על ידי המבוגר ושיש אמפתיה כלפיהם.
• להקשיב באופן מלא לכל הצדדים וליצור מרחב מוגן שמעניק תחושת ביטחון לכל המשתתפים.

בפועל, מזמינים את הילדים המעורבים בריב (בדרך כלל רק שני ילדים כל פעם ולא קבוצה) לשבת על או קרוב למבוגר שהולך לנהל את האימגו. לאימגו 3 שלבים:

1. הקשבה ושיקוף. תמיד הילד הוא השולח והמבוגר הוא המיכל. אם יש שני ילדים, שניהם שולחים והמבוגר הוא המיכל של שניהם. ילד אחד מתחיל ואומר “הוא לקח לי את הרכבת”. אז אני פונה לילד השני ואומרת לו “הוא אומר שאתה לקחת לו את הרכבת”. אז תור הילד השני לדבר: “כן, אבל הוא בעט בי לפני זה”. אז אני חוזרת לילד הראשון ואומרת מילה במילה “הוא אומר שאתה בעטת בו לפני זה”. הילד הראשון עונה וכך הלאה עד אין סוף, עד שנגמר להם מה להגיד והגענו לתחילת ההשתלשלות, לפעמים – עד בריאת העולם.  
2. אישוש. האישוש הוא התחושה שהמבוגר נותן לילדים שלכל אחד יש את החוויה שלו ושהיא לא סותרת את החוויה של מישהו אחר (למרות שלילדים קשה להבין איך שתי חוויות סותרות יכולות להיות נכונות). וגם, שיש מי שמקשיב לילד ושומע את כל מה שיש לו להגיד. “אני מבינה שכשהוא בעט בך אתה מאוד כעסת״. ״אני מבינה שזה שהוא לקח לך את הרכבת זה העליב אותך”. אני מנסה לתמלל את התחושות שנראה לי שהיו במפגש ביניהם ושלא תמיד הם יודעים להגיד אותם, והילדים מאשרים או מדייקים את האישוש.
3. אמפתיה. השתתפות של המבוגר בחוויה שעברה על המשתתפים כל אחד בתורו ובמצבו. פשוט להבין את התוקף ואת הסיבה שהיתה לו לפעול ואז להבין את מי שנפגע ואיך זה הרגיש. אמפתיה, היא מצרך כלכך בסיסי בשביל ילדים ובשביל כולנו. כשהם מקבלים אותה הם ממש שמחים ומהנהנים כאילו קראת להם את המחשבות ואת הלב.

בסוף, אם צריך, אני חוזרת על הכללים של הגן/בית שלנו: ״לא פוגעים בגוף או בלב של אף אחד וגם לא ברכוש. אם יש בעיה אפשר תמיד לבוא לבקש עזרה ולא לפגוע אחד בשני”. אני פונה לכל אחד מהילדים באופן אישי ושואלת האם הם יכולים לשמור על עצמם לפי הכללים? בשלב הזה בדרך כלל הם יכולים ורוצים לחזור לשחק, אבל אם אחד מהם אומר לי שהוא לא יכול אז אני אומרת לו שאני אצטרך לשמור עליו עד שיוכל לשמור על עצמו, ואני משחררת את השני לדרכו, ואת הילד שצריך עוד רגע אני לוקחת אלי לחיבוק ולזמן ביחד עד שהוא כבר מוכן לצאת שוב לעולם ולשמור על עצמו. (את הדיון בנושא השמירה נשאיר למקום אחר).

למפגש האימגו חייבים להגיע (אלה החוקים בגן/בית שלנו) אבל לא חייבים לדבר, רק להקשיב. לוקח זמן לילדים להבין שהאימגו מקדם את האינטרס שלהם גם אם הם היו הפוגעים. שבסוף האימגו המצב יהיה טוב יותר לכולם ובדרך כלל אחרי האימגו הילדים רצים חזרה לשחק, הרבה פעמים גם ביחד. עם הזמן הם לומדים לשקף ואפילו לתת אישוש ואמפתיה בשלבים מתקדמים.

בגן התחלנו לעשות אימגו ממש מגיל שנתיים, אפילו לפני שהם ממש דיברו באופן קולח. הגדילה לתוך האימגו משנה משהו ביכולות של הילדים להתנהל בעולם בצורה מיטיבה עם עצמם ועם העולם.

זה קשה להסביר אימגו בכתיבה, הכי טוב זה לראות בעיניים את הפלא, בעיקר שעושים אותו אנשים מיומנים ומתורגלים. אבל בכל זאת אפשר להתחיל וליישם את רוח האימגו גם בבית בין אחים או עם אורחים שבאים, וככה להתנסות, לחפש את הדרך המיוחדת שלכם לעשות אימגו, להמציא את הווריאציה שלכם לנושא.

חשוב מאוד לזכור שיש מצבים שבהם אנחנו לא כשירים לעשות אימגו. כדי להעביר אימגו מיטיב ומוצלח, המבוגר האחראי חייב להיות – שקט, רגוע, במצב של חמלה ואהבה כלפי כל הצדדים. ולא רק להגיד את זה במילים אלא ממש לבדוק בכנות האם הוא באמת כשיר ופועל מתוך אמפתיה אמיתית בלי שמץ של ציניות או חוסר סבלנות – אחרת האימגו עלול לפגוע ולהרוס !
אם אנחנו המבוגרים לא במצב שתארתי, עדיף לא לעשות אימגו בשלב הזה ולהגיד לנוגעים בדבר שנעשה אימגו ״כשאני ארגע ואהיה פנוי”. גם האמירה הזאת היא דוגמה אישית של איך ניגשים לפתרון בעיות. גם לילדים כדאי לתת להירגע ולא להיכנס לאימגו כשאחד מהם סוער, בדרך כלל מחכים קצת אם צריך ואז כשכולם יותר רגועים אפשר לגשת לאימגו. יש עוד המון דגשים ודיוקים, אבל זה כבר בפעם אחרת.

בשאיפה שנהיה שופטים ראויים ומוצלחים יותר ושנייצג את הצדק בכבוד הראוי לו בפני הילדים שבלית ברירה קבלו אותנו, ועוד מבוגרים שהם לא בחרו, כשופטי העל שלהם !