לפני הכללים יש לי שני ״עקרונות-על״ שכאלה:

לא באנו ליהנות! אלא להיות. כי כשיוצאים החוצה יש יותר לא נודע מאשר נודע ולא תמיד כיף וקל. אני תמיד אומרת שליהנות זו תופעת לוואי חמודה, אבל היא לא העיקר בטיול.

הזכות להתבאס. זה ממש סבבה להיות בבאסה. אפשר לדבר ולראות איך אפשר לשפר את המצב, אבל לא חייבים. למזלי, הפן המרצה שלי לא כל כך מפותח, למרות שאני אעשה הכל שיהיה למי שאיתי טוב.

הכללים:

1. לא מרכלים. הכוונה היא שלא מדברים על מי שלא נמצא בטיול או בשיחה, לא משנה מי הוא.

    

2. ⁠לא מקטרים על אחרים ולא מקטינים אותם כדי להרים לעצמנו ולהרגיש שאנחנו יותר טובים. זה בסדר להגיד שהמסלול קשה, ולהגיד שסובלים מהחום וכאלו, אבל פחות מתאים להעיר כמה מלוכלך במסלול ולהתלונן שאנשים משאירים את הזבל שלהם בטבע. במקום זה אפשר, אם רוצים, לקחת שקית ולאסוף קצת אשפה או באותה מידה להמשיך ללכת בלי להגיד כלום.

    

3. ⁠ ⁠לא מדברים פוליטיקה. זה רק מכניס אנרגיות קשות ולא באמת עוזר בשום צורה או מקדם לאנשהו. נדיר שאנחנו מצליחים לשכנע אחרים בדעותינו ובטיולים אנחנו באים לנשום ולהשתחרר.

כשלא מרכלים, לא מקטינים אחרים כדי להרים את עצמנו ולא מדברים פוליטיקה, מה נשאר… פשוט להיות ולראות מה שקורה ולחזור לעצמנו.