קוראים לי קיקה. אני בת 58, נשואה לעפר 34 שנה, אמא לשלוש בנות, שתיים מהבטן ואחת מהנשמה. והשנה גם הפכנו לסבא וסבתא, שזה בסקטור האין דברים כאלה! תחושת הבבושקות בעוצמה. אנחנו גרים בפרדס חנה, ויש מי שיתקן ויגיד כרכור.

בשנות ילדותי ההורים שלי היו לוקחים אותנו לסיני פעמיים בשנה בסוכות ובפסח, לקמפינג של שלושה שבועות על החוף באוהלים. אלה זיכרונות הילדות הכי יפים שלי. משם זה התחיל.

 אחרי הצבא עבדתי כקומונרית בנוער העובד והלומד וכמדריכה בחוגי סיירות של החברה להגנת הטבע, וכשחסכתי מספיק כסף יצאתי לטייל בעולם. טיפסתי לבייס־קמפ של האוורסט והסתובבתי במזרח שנה. כשחזרתי למדתי לתואר ראשון בארכיאולוגיה, עבדתי בהדרכת נוער עם הפרעות נפשיות ומאוחר יותר כסגנית מנהלת במעון לנערות במצוקה בירושלים ולמדתי עד לתואר שני בקרימינולוגיה.

בעקבות העבודה של עפר נסענו לפריז. הלכתי את פריז לאורכה ולרוחבה, בהנאה מרובה. אחרי שלוש שנים הרגשנו שלא יכול להיות שההורים שלנו הגיעו מאירופה לישראל, ודור אחד אחר כך אנחנו שוב באירופה, ושצריך לתת לבחירה שלהם הזדמנות אמיתית. לבסוף החלטנו שלמרות הדרכונים האירופיים, אנחנו בוחרים לחזור לחיות בארץ, מפסיקים לקטר ובוחרים להשתתף ולחיות בה.

כשחזרנו רציתי לעבוד שוב עם נערות במצוקה, אבל הגננת של הבת הקטנה שלי הציעה לי להיות שותפה שלה בגן הילדים, וככה בחרתי להיות שותפה בגן ״עולם קטן״ בפרדס חנה במשך 13 שנה. למדתי המון משותפתי, שהפכה גם לחברתי הטובה, וגם מהגן ומהזמן עם הילדים, שהיה בשבילי ריפוי ועונג צרוף. בין היתר, עשיתי גם קורס אימגו, ואני מנחת אימגו מוסמכת ומלווה מסגרות והורים בפתרון בעיות בין ילדים בשיטת אימגו. במשך כל השנים האלה, וגם היום, אני מלווה ומדריכה הורים וילדים מקרוב בכל מה שהחיים מביאים אליהם מבפנים ומבחוץ.

מאז ומתמיד אני מטיילת, זה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות. אני הכי שמחה והכי מלאה כשאני בחוץ. כשחזרנו לארץ רציתי גם אני לצאת עם החברים שלי לקמפינג, אז התחלנו למסד את הקמפינג שלנו, שבוע בסוכות ושבוע בפסח. לא היינו אמיצים מספיק להתפנות לשלושה שבועות בכל פעם כמו שההורים והחברים שלהם עשו, אבל זה נתן משהו מהטעם שכל כך אהבתי בילדות. המדד שלי להצלחת העניין הוא שהבנות שלי, שכבר גדולות, מחכות ורוצות לבוא לקמפינג איתנו. זה סימן מבחינתי שזה ממש שווה! ולא רק לי…

בכל הזדמנות אני רוצה לטייל, ואם אין הזדמנות אני ממציאה אותה. כל פעם אני ממציאה פורמט חדש: טיולי נשים עם החברות, טיול אימהות ובנות, מסעות על שבילים קיימים כמו שביל הגולן, מסע מים אל ים וכל שביל שרק שמתי עליו את עיניי! אני מוצאת את עצמי מתרגשת רק מלהסתכל על המפה, וכבר רואה בתלת־ממד את השטח.

בכל שנה, בראש השנה, פתחתי יומן, כמו שאני עושה כאן ב־ויהי מה, ומילאתי אותו בכל הטיולים שרציתי לעשות במשך השנה, בכל חודש טיול אחד לפחות, וככה הם קרו ויהי מה. כי מה שכתוב ביומן שלי – קורה! שנים על שנים שאני מטיילת בסגנון ויהי מה, ועכשיו זה העסק שלי.

לפני שלוש שנים סיימתי קורס מורי דרך במכון יד בן־צבי, ועכשיו סוף סוף יש לי גם תעודה רשמית של מדריכת טיולים מקצועית.

השנה נפתח לי החשק להוציא גם טיולים לחו״ל, וככה כל טיול שלי הופך גם לטיול הכנה. הקיץ אני ועפר נהיה חודש בכרתים, ובזה אני מגשימה חלום – לצאת בחודש אוגוסט לטיול ארוך בחו״ל. בהמשך השנה אוציא לשם טיולים, ולחלק מטיולי ההכנה אזמין מטיילים שכבר מכירים אותי להצטרף אליי.

אין כמו להתפרנס מהדבר שאני הכי אוהבת לעשות. שיגוע!

ניפגש בחוץ,

קיקה