לא באנו להנות !
28.10.2019
אנחנו רוצים שהכול, כל הזמן, יהיה כיף. ולא רק אנחנו, גם הילדים ובני הזוג שלנו אמורים להנות. אנחנו יודעים שזה לא אפשרי ושהחיים, מסיבות שונות, מלאים בהרבה רגעים ומצבים שממש אי אפשר להגיד עליהם שהם מהנים, אבל בפועל אנחנו מתנהגים כאילו אנחנו אמורים להיות מאושרים בכל רגע ושאם אנחנו לא נהנים עכשיו אז משהו ממש לא בסדר.
הרצון שהכל יהיה מהנה הוא כמובן פנטזיה לא ראלית, אבל חוץ מזה, הוא מבטא גם עמדה צרכנית, סבילה ומתלוננת. כי מישהו אחר אחראי על ההנאה שלנו. גם הילדים שלנו שמחים לגלות שהם יכולים להטיל עלינו את האחריות להנאה שלהם ושאנחנו לוקחים עלינו את התפקיד לנסות לשעשע אותם. הם, בדיוק כמונו, הרבה פעמים לא מרוצים וקשה להם, ולנו זה ממש קשה לראות אותם כועסים, מוחים, עצובים או פגועים. זה כאילו לא אנחנו ולא הם עומדים בהסכם הלא כתוב שבו כולם אמורים להיות מרוצים ושמחים תמיד, והאמת היא שהשאיפה שזה יהיה המצב כל הזמן היא בעצמה מרחיקה אותנו ממנו.
זו הסיבה שאני כלכך אוהבת להגיד, כמעט בכל הזדמנות, ש״לא באנו להנות״. האמירה הזו מושכת את השטיח מתחת להנחת היסוד המוזרה שלנו ויוצרת וואקום מחשבתי שבו אפשר להשחיל רעיון חדש – שההנאה היא רק תוצאה מבורכת שמופיעה יותר ויותר ככול שפחות מתאמצים לרדוף אחריה.
אני מעדיפה את המחשבה ש”באנו להיות”. שאנחנו מוכנים להיות גם ברגעים קשים, כואבים ולא פשוטים, ושכל אלה הם חלק מההתפתחות והגדילה וההשתפרות שלנו, הם לא טורפים את כל הקלפים ולא הורסים הכל.
נכון שהרבה פעמים כשהילדים במצוקה הם מסמנים לנו את זה, וטוב שנראה ונבין מה העניין. אבל השאיפה היא לעזור להם לחזור לעצמם ולא דווקא למצב של הנאה. כהורים, אנחנו רוצים שהילדים יהיו באחריות מלאה על מצב רוחם. בגילאים הקטנים ממש קשה להם להסכים שאם אני לא בטוב זה לא אשמתו של מישהו אחר. הניסיון שלנו הוא להעביר להם לאט לאט את האחריות על מצבם בעולם, כי כשאנחנו לוקחים על עצמנו את תפקיד המשעשעים הילדים הופכים פאסיביים ותובעניים. הם נכנסים לעמדה של המתנה וציפייה שהפתרון יגיע מבחוץ.
הילדים מרגישים שהם לא בסדר כשהם לא מרוצים כי הם לא עומדים בציפיית ההנאה וההרמוניה שאנחנו המבוגרים שואפים אליהן. כדי שזה ישתנה אנחנו צריכים לוותר על רוגע והנאה כאידיאל ולתת לילדים מרחב לגלות ולחקור גם את הצדדים הלא נעימים שלהם, לתת לילדים את “הזכות להתבאס”. אם מגלים הבנה ואמפתיה לצער ולקושי שהם מבטאים, לא דוחים ומעליבים אותם או כועסים עליהם כשהם לא שמחים ולא מרוצים – והכי חשוב, לא מתאמצים לפתור להם מיד את הבעיה, אז הפרקים של ההתבאסות והחוסר מרוצות מתקצרים והילדים לומדים לקחת אחריות על ההנאה שלהם.
אז תנסו קצת את הרעיון של “לא באנו להנות – באנו להיות!״. יש סיכוי גדול שההנאה תופיע מעצמה.
—
אני עושה יעוץ הורי שבו אני מתרגמת להורים את שפת ההתנהגות של ילדיהם ועוזרת להם להבין מה באמת קורה.
כנסו לעמודים הרלוונטים באתר: