כֶּלֶב לֹא מוֹלִיד חֲתוּלָה
26.09.2019
כמה פעמים אנחנו מסתכלות על הילדים שלנו ומשתגעות מההתנהגות שלהם. יש דברים שהם עושים שמקפיצים אותנו, מטריפים אותנו, וכל אחד מההורים קופץ ומשתגע ממשהו אחר. הנטיה הטבעית הראשונית שלנו זה לנסות לשנות אותם, להגיד, להעיר לישר…
בדרך כלל כשאני עושה יעוץ להורים, הם מתארים לי את הילד וכמה הוא – עקשן, ותרן, כועס, פדנט או כל דבר אחר, ואני שואלת את ההורים – אז מי מכם הוא כזה..??
אם הם כנים אז אני מקבלת חיוך מובך ונופל האסימון שהילד הוא פשוט ורסיה שלהם, מעין ראי, לא תמיד נעים לצפיה. התכונות שאנחנו רואים אצל הילדים, גם אלה שאנחנו גאים בהן וגם אלה שפחות, בדרך כלל קשורות, בין היתר, לזה שהם כמונו, ואריאציות לנושא, מהדורות משופרות בדרך כלל, רק בשלב פחות בוגר וסגור על עצמו.
יוצא שלא מה שאנחנו אומרות קובע או משפיע, אלא בעיקר מה שאנחנו עושות ! כמו שאני קוראת לזה – “כלב לא מוליד חתולה”. אצלי למשל, זו הנטיה הבלתי נשלטת להלחץ מזמנים. יש כמה תכונות טובות שלי, שאני רואה בבנות בברור, אבל למה גם את התכונה המעצבנת הזו אני רואה משתקפת דרכן – באסה !
כשאנחנו רואים תכונה מעצבנת שלנו משתקפת דרך הילדים, זה מפעיל אותנו, והילדים שמכירים את כל הכפתורים בשלט האישי שלנו, לוחצים עליהם כדי לבדוק את היכולת שלהם להוציא אותנו מדעתנו, לפעמים במודע ולפעמים לא. לראות שהם דומים לנו ולראות שזה מה שמפעיל אותנו, זה מאוד עוזר להגיב יותר טוב.
לקראת השנה החדשה טוב להיזכר שכאשר הילדים עושים משהו מעצבן – צריך לנשום, לא להעיר כל הזמן ולא לנסות לתקן אותם – 90 אחוז מההערות שלנו מיותרות, ובדרך כלל עושות את העבודה ההפוכה. בסוף הכל חוזר לדוגמא אישית, לא לנסות לשנות אותם, זה אנחנו צריכות להשתנות.