אני לא זוכר כמעט כלום מהבר מצווה שלי
זה התחיל כשבן של חברים רצה לעשות בר-מצווה ולעלות לתורה וביקש מההורים שלו שאני אלווה ואלמד אותו. אני פחות או יותר האדם היחיד שהוא הכיר שחובש כיפה וחובב יהדות ואנחנו באמת חברים קרובים אז זה נשמע הגיוני.
התחלתי ללמוד יהדות לפני 15 שנה. זה התחיל מקישור לשיעור של הרב אורי שרקי שהמורה שלי לטאי צ׳י שלח לכל התלמידים. המורה נהג לשלוח מדי פעם סרטונים מעניינים, לאו דווקא יהדות, כל מיני. אני הייתי אז רחוק מאוד מזה, אבל מתוך הערכה גדולה למורה, הקשבתי.
זה היה מאתגר, מלא הנחות יסוד בעייתיות ורעיונות שערורייתיים, אבל משום מה, לא יכולתי לדפדף את זה הלאה. משהו באיש עצמו, במבטא הצרפתי הקל, בחוש ההומור ובקלילות מצד אחד, ובחדות, בביטחון ובידע הרב בתחומים רבים מהצד השני, גרמו לי להמשיך ולהקשיב. חיפשתי עוד סרטונים וגיליתי את הערוץ של ״מכון מאיר״ ואת אלפי השיעורים של הרב שרקי ושל מורים אחרים המופיעים בו.
תמיד התעניינתי בפילוסופיה וברוחניות. עשיתי יותר מעשרה קורסים של מדיטציית ויפאסנה, למדתי ברצינות טאי צ׳י ואת הפילוסופיה הטאואיסטית שבבסיסו, קראתי ספרי זן, וכתבתי דוקטורט בפילוסופיה. מה שמעניין אותי זה להבין.
הרב שרקי הוא אדם יסודי. הוא נוהג ללמד ספרים שלמים מכריכה לכריכה. הוא מקריא ומסביר כל מילה, זה יכול לקחת שנים, אבל יש לו סבלנות. בדרך כלל השיעור הראשון הוא שיעור מבוא המוקדש לסופר עצמו, לתקופה ולהקשר בו נכתב הספר. ככה למדתי את ספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי, את מסילת ישרים של הרמח״ל, את נפש החיים של רבי חיים מוולוז׳ין, את ספר אורות של הרב קוק ועוד ועוד. בכל שיעור מבוא כזה נדהמתי לשמוע על הכותבים האלה, על היכולות המופלאות שלהם שהופיעו כבר בגיל צעיר מאוד, על הידע העצום שלהם בתחומים רבים ועל שפע היצירה שלהם. אמרתי לעצמי שהקדשתי כל כך הרבה זמן ומחשבה בקריאה של פילוסופים ואנשי רוח מכל העולם, ואת אלה אני בכלל לא מכיר, ואולי אפילו מסרב להכיר – רק כי הם יהודים ״דתיים״. זה לא מתאים.
מתרגול הטאי צ׳י והמדיטציה למדתי שעיסוק ברעיונות ״רוחניים״ ומופשטים שאינו מגובה במעשים, בפרקטיקה ובתרגול קבועים – הוא חסר טעם. אם הפילוסופיה שאתה לומד איננה מעשית, אם אין לך כלים לעשות download לאידיאלים הנשגבים – אז חבל על הזמן, לא יָכוּל שום שינוי בך או במציאות שסביבך. לכן, אחרי 7 שנים של לימוד, התחלתי גם לקחת על עצמי את הכלים, כלומר את המצוות.
כשעלה עניין הליווי לבר המצווה זה הפתיע אותי – אני חדש בעסק הזה של היהדות, יש לי אין סוף חורים בידע שלי בתנ״ך, בתורה שבעל פה, בהלכה, בהיסטוריה, אני בכלל לא יודע לקרוא בתורה לפי הטעמים ומה בדיוק אני הולך לעשות עם נער תיכף בין 13 ממשפחה חילונית אדוקה וחשדנית כלפי כל דבר שמריח מדוסיות? מצד שני, אנחנו בכל זאת חברים טובים, ואיך שהוא החברים האלה לא איבדו את האמון שלהם בי והסכימו להפקיד את הנער בידי הדוס-הטרי-אבל-בכל-זאת-נראה-שפוי-וחביב-בסך-הכל.
ואז זה קרה שוב, ועוד חבר צעיר הגיע אלי, ללא קשר לראשון, ואחר כך הבן של השכנים שגם הם חברים שלנו ואז החבר של הבן של השכנים עד שבסוף הבנתי שזה משהו שאני עושה – מלווה נערים לבר מצווה.
אחרי הבלבול הראשוני, גיליתי שאני גם ממש נהנה מזה. מההזדמנות לראות את העולם מזווית של נער יהודי, ישראלי, בן 13. מהתענוג והאחריות הגדולה שיש בלגלות לו את הסיפור הפלאי, המורכב, העשיר, הקשה והאופטימי שהוא חלק ממנו. מהצורך לתמצת ולדייק ולתרגם לעולם שלו את מה שאני למדתי בשקיקה ובהשתאות בשנים האחרונות.
אני מכיר מקרוב את המתח שיש היום בחברה הישראלית סביב היהדות, אני חווה אותו על בשרי יום יום. עד לפני שמחת תורה הרגשנו כולנו את אדי הדלק שהיו באוויר, שכל חיכוך הצית אותם. כל המעגלים שאני חי בהם – מהמשפחה הקרובה, לזו המורחבת, דרך החברים והקולוגות – כולם חילונים עד העצם. נכון שבשנים האלה של הלימוד עשיתי לי חברים חדשים ומעולים שחולקים איתי את האוצר הזה, וגם גיליתי חלקים שלמים במשפחה המורחבת שהיו מבחינתי ״מעבר להרי החושך״ ועכשיו הם קרובים ואהובים – אבל למרות שמחלק מהחברים הוותיקים הייתה מידה כזו או אחרת של התרחקות – על רובם לא ויתרתי. בעצם, לא ויתרתי על עצמי של פעם.
אולי זו הסיבה שאני יכול להיות גשר.
במפגשים אני בודק איתם מה מעניין אותם, למה הם רוצים לעשות בר מצווה ולעלות לתורה, שואל אותם שאלות ומנסה להבין איפה הם בעולם. אחר כך אני עובר איתם על ״הסיפור בקיצור״ – התנ״ך וההיסטוריה של עם ישראל עד היום בסקירה אחת, כדי שאפשר יהיה למקם גם את הפרשה שלהם וגם את החיים שלהם על הרצף הזה, ואנחנו לומדים ביחד את הטקסט של הפרשה. בהמשך אני מתמקד כל פעם במושג אחד – ״אמונה״, ״אלוהים״, ״תורה״, ״מצות״, ״תפילה״, ״תיקון המידות״ – ומנסה לתרגם אותם לישראלית עכשווית, להראות להם את המהות של כל מושג כמו שהוא מופיע בעולמות שמעניינים אותם – ספורט, מוזיקה, משפחה, בית ספר וכאלה. אנחנו עוברים יחד גם על פרקטיקות בסיסיות כמו שבת, טלית ותפילין, סידור התפילה – הכל לפי העניין, היכולת והזמן.
חוץ מזה, אנחנו מחליטים ביחד איך יראה הטקס עצמו – בבית, בבית הכנסת, באולם ומה מתוך הפרשה שלהם הם רוצים לקרוא. אני נותן להם הקלטה של הקטע שהחלטנו עליו והם מתאמנים ולומדים אותו, בעיקר בבית. במפגשים אני עובד איתם גם על נוכחות וביטחון עצמי, עושה איתם תחרות צעקות, משתמש בכלים של טאי צ׳י כדי ללמד אותם יציבה ויציבות ויכולת להתמודד עם הפתעות והפרעות.
אני איתם גם בטקס עצמו, מלווה ומחזק אותם, אומר כמה מילים עליהם ועל הפרשה וככה.
זה בגדול. ברור שאת הכל אני תופר בתיאום עם הנער ועם המשפחה.
אז אתם מוזמנים ליצור איתי קשר, ואם אתם מכירים מישהו בגיל המתאים שזה יכול להתאים לו, תחברו בינינו. את הפגישה הראשונה נעשה יחד עם ההורים כדי שכולם יהיו על זה.
עפר 058-4040-290
–
אני לא זוכר כמעט כלום מהבר מצווה שלי ואני לא מצפה שהנערים המרשימים האלה שבאים ללמוד איתי יזכרו את כל הסיפורים והרעיונות והפרקטיקות שאנחנו לָשִׁים ביחד. אבל אם יש דבר אחד שאני מתפלל שהם יחזיקו בו בעקבות הלימוד – זה כבוד. כבוד לסיפור המפואר וארוך השנים שהם חלק ממנו, כבוד לאלפי תלמידי החכמים שהשתתפו ברב שיח המרתק והעמוק סביבו, כבוד למיליוני בני עמם במהלך הדורות, שהחזיקו, לעיתים קרובות במסירות נפש גדולה, את הכלים ששימרו את האוצר הזה.
עכשיו, אחרי ותוך כדי האירוע המטלטל עד היסוד שאנחנו בתוכו ושאין מספיק מילים בשביל לתאר אותו – זה נראה לי חשוב מתמיד.