מַסַּע קִיקָהּ וְהַחֶבְרֶה 2 – הַמְּצִיאוּת חֲזָקָה מִכָּל הַתִּכְנוּנִים!
25.10.2020
אז הפעם רציתי להוציא את הנוער מהסגר והזום ולקחת אותם לגעת בעולם. חשבתי על טיול מחדרה לנתניה על שביל ישראל – מסלול חמוד שחלקו הגדול על שפת הים.
וככה התקבצנו בתחנת רכבת חדרה – 16 בני נוער, אני ולימי שטרן יד ימיני ושני הכלבלבנים – ויצאנו לדרך. היה חם, אבל היו גם בריזות נעימות בצל. חלק מהמסלול עובר בחורשה וחלק בחולות וחלק דרך אזור התעשייה בת חפר. מגשר הצבים ההליכה היא על גדות נחל אלכסנדר, עד שהוא נשפך לים.
כבר בדרך ראינו שיש רוח חזקה שבאה מהים וככל שהתקרבנו ראינו את הגולשים מעופפים באוויר והרגשנו את החול שעף מהר לעברינו. זה ממש לא הפריע לנו להיכנס לים ולצנן את עצמנו במים המושלמים. הגענו לחוף בית ינאי, שם תכננתי שנישן בחניון הלילה שעל החוף. רק מה… התברר שסגרו אותו ושאי אפשר לישון שם יותר… אופס, זה לא היה בתכנון!!!???
כאן אני מתחילה להפעיל את היצירתיות ולצאת מהאוטומט שלי…
אז אני בסופת חול, עם 16 מתבגרים שהגיעו איתי ברגל, ואין איפה להקים מחנה…! רגע מהלא נודע שיש בטיולים. עפר, שהגיע להביא לנו את הציוד ולעשות לנו אוכל בערב, נשאר עם הנוער על החוף בזמן שאני הלכתי לחפש את הפקח של רשות שמורות הטבע שיעזור לי למצוא פתרון. בהתחלה הוא אמר שאין פתרון, אבל כשלחצתי ואמרתי לו שאני חייבת פתרון הוא שלח אותי לחוף של כושי במכמורת לבקש ממנו שנישן שם בחוף תמורת תשלום.
בינתיים, עפר חילק לנוער בירות והם ישבו שם ושיחקו בחול עם בקבוקים ביד – נראים מסטולים לגמרי. איש מבוגר ניגש אליו ושאל אם זה לא קצת מוגזם שילדים כל כך צעירים שותים בירה ועפר הרגיע אותו שזו בירה עם אפס אחוז אלכוהול. הנוער ממש אהב את זה, אפילו שהבירות לא היו להם טעימות.
אני חזרתי לחבורה ויצאתי עם כוח חלוץ שכלל את לימי ושלושה מהנוער לחפש מקום למחנה. נסענו לחוף כושי שאמר שאצלו אי אפשר כי העגלה לא נכנסת בפתח של השער אבל שאם נמשיך לכיוון השדות נמצא משהו. אז המשכתי לנסוע, מנסה להרגיע את הנוער הלחוץ ולהגיד להם שהחלוץ כשמו כן הוא ואני לא יודעת לענות על השאלות שלהם ושיעזרו במקום לבלבל את השכל. לאורך כל הדרך היה ברור לי שנמצא ושהכל בסדר, אבל ניסיתי להעביר להם את היכולת למצוא פתרון בלי לחץ, להדגים. כמובן שמצאנו מקום מושלם, מוגן מהרוח, מיושר ומבודד ושם הרמנו מחנה מעולה, מדורה ופויקה לארוחת ערב והכל.
למחרת ארזנו את העגלה ויצאנו ברגל לים שהיה שווה ומשמח כמו ביום הקודם רק הרבה יותר רגוע וידידותי. אבל השינוי בתוכניות החזיר אותנו לחוף צפוני יותר שאת הדרך ממנו לא הכרתי וככה יצאנו לעוד הרפתקה וחיפשנו דרך לעבור לחוף לכיוון דרום. עלינו, עקפנו גדרות, זחלנו מתחת גדר אחרת, הלכנו בתוך המים בלגונות ומצאנו את עצמנו בחוף מרינה פרטי שלא הכרנו, משיגי גבול. בסוף הגענו שוב לקצה החוף המוכר שכבר היינו בו והלכנו עד בית ינאי שוב דרך שפך נחל אלכסנדר.
אז לא הגענו לנתניה, אבל היתה לנו הרפתקה מפתיעה ומצאנו פתרון תוך כדי תנועה. הנוער זרמו איתי ואפילו אמרו שהיה כיף להיות ספונטנים ולשנות את התוכניות.
קיקה והחברה זה להיט!
הטיול הבא יהיה שלושה ימים בפסח ועד אז נתרגל כולנו את הלא נודע, כי הוא הרבה יותר קרוב למציאות מאשר האשליה שלנו שאנחנו יודעים מה יקרה.
אני אוהבת את הלא נודע, ומנסה להדביק בזה את כל מי שאיתי. מוזמנים להצטרף..!